<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן ט"ו</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ואסור לרחוץ אפילו מקצת גופו בחמין אבל [בצונן] רוחץ פניו וידיו ורגליו אבל לא כל גופו. ואם הוא אסטניס אני שומע לו [אבל ודאי] אי מגליא מלתא [מעיקרא דאית ביה הא מילתא] ושאם אינו רוחץ בא לידי סכנה [ירחץ בלילה דדמיא לשעת הדחק ולרפואה משום דאיסטניס ודאי כחולי גדול הוא ממדה זו] ולא כל מי שנהג נקיות בבשרו איסטניס אלא מי שיבא לידי סכנה אם לא ירחץ וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל וביאר דלא סכנה ממש אלא סכנת חולי ומחמת רפואה לאפוקי רחיצת נקיות ותענוג וכן נראה מהירושלמי ואפילו ביום הכפורים ובתשעה באב ומותר לטבול טבילה של מצוה דהא אמרינן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין ביום הכיפורים בין בט' באב. ואסור לסוך אפילו מקצת גופו ואם להעביר את הזוהמא מותר.
<h2>דף כט:</h2>
ואסור ללבוש כלים לבנים חדשים ומגוהצים כל ל' יום אחד האיש ואחד האשה ויש מתירין לאחר שבעה. ולכבס לאחר שבעה ולהניח לאחר ל' מותר. וחלוק המכובס קודם לכן התיר הר"ש ז"ל ללובשו תוך שבעה והר"ם בן ז"ל אוסר. היו צבועים ומגוהצים או שלא היו חדשים ואפילו לבנים ומגוהצים מותר. וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. ולאחר שלשים יום מותר בגיהוץ אפילו על אביו ועל אמו ובמסכת שמחות [פ"ט] כתוב על אביו ואמו אסור עד שיעבור הרגל ויגערו בו חביריו.
וכשם שאסור בכבוס בגדים כך אסור ללבוש כלים לבנים או מגוהצים. והר"י מקורביל ז"ל כתב אבל חלוק לבן מותר ללבוש אחר שבעה מיד אבל העולם נהגו איסור בדבר והר"ף ז"ל כתב ונהגו העולם (ללבשה) [להלבישו] אחר שעה אחת קודם וללבשו מיד אחר שבעה. מגוהץ פירוש לישקט.
